מבנה גוף – למרות שממש היינו רוצות שזה יהיה אחרת, אחוזי השומן בגוף הנשי גבוהים מזה הגברי. אבל את יכולה להתנחם בעובדה שיש לכך סיבה טובה, כי הגוף שלך נועד ליצור בתוכו חיים וגם לשאת אותם בתוכו במשך 9 חודשים. לשם כך דרושות רקמות שומן, במיוחד באזורים שהכי היית רוצה שהם ייעלמו - אזור הירכיים והאגן, שאלו גם האזורים בהם תאי השומן הרבה יותר קטנים ולכן יותר מורכב להיפטר מהם.

הורמונים – כבר בגיל יחסית צעיר הגוף שלנו מתחיל להיות מושפע מהמחזור ההורמונלי, אליו שותפים בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון, שלהם השפעה רבה על ניצול ואגירת שומן, אבל הכל במטרה טובה, כן?

הורמון נוסף שיש לו השפעה על העלייה והירידה במשקל הוא הורמון בשם לפטין, האחראי על הפחתה ודיכוי תאבון. אותן רקמות שומן עליהן דיברנו בסעיף הקודם בין השאר גם מווסתות את הפרשת הלפטין בגוף, ככל שאחוזי השומן בגוף גבוהים יותר הוא מופרש ביתר וכך הגוף שלנו נהיה פחות רגיש אליו.

מטבוליזם – המערך המטבולי שלנו נשאר זהה מאז שהיינו ציידים ולקטים (או ציידות ולקטות) ולעומתו, הרגלי האכילה שלנו שהשתנו מאוד. בבסיסו, הגוף שלנו מתוכנת לשרוד ובתקופה בה היו חסרות קלוריות באופן יומיומי, הוא למד להוריד את קצב חילוף החומרים הבסיסי במצב של מאזן קלורי שלילי. לכן, כל פעם שאת מתחילה דיאטה חדשה עם כמות קלוריות נמוכה, את בעצם מאטה את קצב חילוף החומרים הבסיסי שלך והוא יישאר כזה, גם אחרי שתסיימי את הדיאטה ותחזרי לאכול "רגיל". כולנו יודעות שרוב מי שמנסה לרדת במשקל, כנראה עשתה דיאטה אחת או שתיים בחייה ולכן המנגנון הזה משאיר אותנו בעמדה יותר פגיעה.

אוכלוסיית המעי – כמו הרבה דברים שקורים לנו, גם ירידה במשקל מושפעת באופן מכריע מחיידקי המעי שלנו ונראה כי כשאנחנו מעלות ומורידות במשקל, אוכלוסיית החיידקים במעי שלנו משתנה. ניסוי שנערך על עכברי מעבדה, הראה כי אוכלוסיית החיידקים שהייתה קיימת במעי של עכברים שמנים, תרמה להשמנה שלהם וגם השפיעה על קצב ויכולת ההרזיה שלהם.